אכילת כשר בפסח, פנינו לאן???

אני בכלל לא מבין את אלה שכל השנה אוכלים לא כשר ופתאום, משפסח מבצבץ לו בפתח הדלת (כמו אליהו הנביא בליל סדר נורמטיבי), הם מעלימים כל זכר לבגט האהוב ולאחיו הלחם הקל, ומתנפלים  בתאווה מזויפת על הדיקט המחורר שגורם לעצירות. בעיניי, מי שכופר כל השנה גם לא יכול להתחסד לו פתאום ביום כיפור, לספור את השניות עד המדיום-וול הבא בתוספת אמנטל ולחשוב שאם לועסים מסטיק רק כדי להעביר את הריח הרע זה סבבה, " כי זה לא חלק מהצום".

 

החירות לחמץ

פסח משמח אותי: בד"כ אני לוקח חופש. ולכן, שום מנהג חד-שנתי כמו לאכול כשר לא יקלקל לי את חדוות החג. וכידוע, פסח הוא חג החירות. ומבחינתי, החירות היא גם לחמץ. בשנה שעברה (למשל) בדרכי לצפון, עצרתי באחד מסניפי סופר כלשהו בשעת ערב לא מאוחרת. המקום היה כמעט שומם לחלוטין. חיכיתי לשעת כושר על מנת לבצע את זממי: בעדינות ובזריזות הסטתי את וילון הצניעות מהחמץ הנחשק, הושטתי יד אוהבת לעבר קרקר הפרימיום עם הפסטו וצעדתי בביטחון לעבר הקופה. בדרך, ביסלי לא כשר פיתה אותי במעבר 2, ואספתי גם אותו לחיקי. הקופאית העלימה עין, או שסתם היתה עייפה מאוד ושמחתי לאללה! את שלי קיבלתי.  אני חייב לומר שהיה לי נורא טעים. בדרך הארוכה לצפון, כל החבר'ה שהיו איתי אכלו לחמניות מבחילות מקמח מצה, בזמן שאני נהניתי מהחטיפים המעולים, ובכלל לא הרגשתי אשם. נהפוך הוא: הרגשתי צודק. ובעיקר, הרגשתי טוב: אני והחמץ מתחזקים מערכת זוגית עקבית ויציבה משך כל השנה, ולא נכנעים לחפוז חיצוני של שבועיים בעונת החיזורים האביבית.

"ואם ביום שבת לא בא לי"?

ככלל, אם משווים את סוגיית "הצום והכשר" לסוגיית האמונה באלוהים – הראשונה מחווירה כמו אלי לוזון לאחר חורף כהלכתו. קיום מצוות זו אינה גחמה, אלא השתדלות יומיומית. "אני לא בקטע של כשר היום", לא נשמע כמו משהו שאלוהים רואה בעין יפה. מעולם גם לא שמעתי על מישהו שמאמין באלוהים לפרקים. ואם מתי המעט הללו ישנם, שיבושם להם. לא תמצאו אותי משכנע אותם לכאן או לכאן. אבל מה שבטוח הוא: שאף אחד לא יצליח לשכנע אותי שלהיות חסוד פעם בשנה יעשה את העבודה בספר המצוות, יגרום לסולחה קוהרנטית ביני ובין בורא עולם ולבטח יהפוך אותי לאדם טוב יותר. אם כי להאמין זה משחרר ובעיקר מנחם כשלעצמו. אני לדוגמא, מייחל לכל כך הרבה דברים שוודאי לא יקרו. אבל העיקר ההתכווננות, לא?

מצטער על הציניות, אבל אני לא מאמין במצוות קולינריות מניעתיות כאלה ואחרות. ומה לגבי מצוות שבין אדם לחברו? זה לא קצת יותר נחשב והרבה יותר מאתגר ופי אלף יותר חשוב לעתיד החברתי המשותף? גם כאן ישנם כאלו החושבים שאם אתה עושה מעשה נחמד פעם בשנה, זה מספיק. הם טועים לדעתי. אך הפעם להבדיל, עדיף לעשות קצת מאשר לא לעשות בכלל. וגם עכשיו, אני שקט: את מצוותיי האזרחיות כלפי מגזר שומרי מצוות פסח, יום כיפור, ראש השנה, פורים, תשעה באב, צום גדליה, שבועות ו... (מה עוד החסרתי?) אני ממלא ביתר שאת, משך כל השנה ובאדיקות יתירה. ולקראת חג הפסח הממשמש ובא אני מעיז לשאול את עצמי ואת כלל הסובבים אותי בתמימות: "עד מתי ירכבו על גבינו, מי יודע?"

אסיים עם פתגם נחמד על פי בבא קמא פ"ה א: " אַסְיָא דְמַגָּן בְּמַגָּן - מַגָּן שָׂוֵי ". משמעותו מקבלת לפחות עבורי משנה תוקף בתקופה זו: רופא של חינם שווה חינם. ולפיכך, מצוות חינם שווה חינם ולא כלום. זוהי דעתי. ואם כבר ברופאים עסקינן, אקווה שעם בוא פסח המסמל התחדשות, מאבקם הצודק של הרופאים יישא פרי ותחלחל ההבנה החשובה בקרבנו: שום רופא הוא לא לחינם, וודאי שלא שווה חינם.

חג שמח וכשר לכולם!!!

 

מדינת תל אביב

לפני כמה ימים הסתובבתי ברחובות תל אביב במשך כמה שעות. בשעות הבודדות האלה ראיתי המון טיפוסים שונים ומשונים. כמה תיירים שנהנו משדרות רוטשילד הכיפים, בחורה אחת שהלכה עם חזיה ברחוב...ולא הרגישה מוזר. קוקסינל שעלה לאוטובוס שילם והתיישב - אף אחד לא הסתכל עליו בצורה שונה ועוד כל מיני אנשים אחרים. בלי סוף בכל שעה בכל מקום.

"לא דומה לאף אחת, יש בה קסם מיוחד..." שיר שכנראה נכתב על ידי יוסי גיספן אך מילים שבקלות אפשר ליחס לעיר המבוקשת ביותר בארץ. ובצדק! הסיבה שכל כך הרבה אנשים אוהבים את תל אביב ורוצים להיות בה, הסיבה שיש בה קסם מיוחד היא מאוד פשוטה.

זה לא קשור לארועי התרבות הבלתי נגמרים בעיר. רובנו לא הולכים להופעות וקונצרטים כל שני וחמישי, הבילויים השגרתיים כמו פאב, בית קפה וקולנוע אפשר למצוא בכל מקום. גם ים יש בהרבה ערים ואפילו טיילת יפה יותר (נתניה) וחוף יפה יותר (אשדוד). זה גם לא קשור לפארקים הנפלאים, זה אמנם אין בכל מקום, אבל...רובנו מסתדרים גם בלי זה.

אז מה הסיבה? מה הסיבה ש"תל אביב" כל כך מבוקשת? מה הסיבה שבהשוואת מחירים הדירות בגבול תל אביב-רמת גן מצאו הפרש של 230,000 שקל! רק עבור המותג תל אביב. רק בשביל לעבור את הכביש! האם זו המנטליות הצעירה? אתם מוזמנים לסביבת הסטודנטים של באר שבע - תמצאו שם גם אוירה צעירה, שיוותרו עליה עם סיום התואר. ובכלל - האוירה בפלורנטין היא לא האוירה בארלוזורוב.

אנשים רוצים לגור בתל אביב כדי להיות חופשיים. כל אדם רוצה להיות חופשי ומאושר! כל אחד. כולם. ובתל אביב זה אפשרי! באמת אפשרי! בתל אביב כל אחד יכול למצוא את עצמו מתחבר למשהו ולהיות..חופשי לחלוטין. בתל אביב חרדי מטייל עם המשפחה ליד זונה כשזוג הומואים מתמזמז על ספסל ליד. כל אחד מהם ימשיך בדרכו.

אתם חושבים שאתם חופשיים? נסו ללכת עם חזיה ברחוב ותראו איזה תגובות תקבלו...כמה קוקוסינלים/קרוס-דרסרס/מחשופים מאוד בוטים/הומלסים קבצנים ועוד כל מיני טיפוסים לא מהמיינסטרים אתם רואים שאתם הולכים ברחוב? וכן, הם שם לידכם...מתחבאים.

בתל אביב הם לא מתחבאים. בתל אביב הם חופשיים באמת ומאושרים. אז למה לא לגור בתל אביב???

אפליקציה - רכב חברה

הגיגים ליום המשפחה 2011

ראשית דבר

קצת התבלבלנו עם השנים. אם לפני כמה שנים, לאמא היה יום אחד בשנה, יום שהוא מיוחד רק בשבילה, בשנים האחרונות  גזלו לה אותו והפכו אותו ליום של כולנו. כך נעלם לו יום האם וקבלנו את יום המשפחה. כ"כ ישראלי מצדנו לקחת משהו של מישהו אחר ולהפוך אותו לשלנו, ממש כמו הברזים מבתי המלון בתורכיה… אך למרות הכול, מה זה משנה? הרי מה שחשוב זו ההכרה וההבנה בעובדה שסובבים אותנו האנשים הכי חשובים בעולם.

כל אחד והמשפחה שלו

אז מה מאפיין את המשפחה שלכם? משפחה וחצי או משפחה רחבה? אבא ואימא? סבא וסבתא? חברים מאוד טובים או אפילו אולי בעלי חיים? כל אחד מגדיר עבור עצמו מהי משפחה בשבילו. אך למרות השוני בהגדרה, הכוונה והמטרה של כולם מאוד ברורה. כולנו רוצים להיות כל הזמן מוקפים באהובים. כאלו שיחבקו אך גם ידעו להתרחק כשצריך. כאלו שיקשיבו ויעזרו בעת צרה ובעת שמחה שיהיו שותפים לחגיגה. כאלו שנדע שלא משנה מה, תמיד, אבל תמיד יהיו שם בשביל לתת עזרה ויקבלו אותנו, לא משנה מה. הם אלו שיעטפו, יקשיבו, יבינו ויסלחו לנו אם קמנו היום על רגל שמאל והכי הכי חשובה היא הידיעה שמבלי שנדבר, נדע  שהם יבינו מה קורה ומה אנחנו צרכים. מעין קשר טלפתי קוסמי כזה אשר נותן משען נעים, בטוח ונוח לגב. כזה שאפילו בחנויות האורטופדיות הכי טובות אין.

משפחה לא בוחרים

יום אחד לפני המון שנים אבא פגש את אימא. הם התאהבו, התחתנו והחליטו ככה על דעת עצמם להוליד ילדים. זו תמצית הסיפור והבסיס לטענה שמשפחה לא ניתנת לבחירה. אז נכון, אבא נוחר ולא נותן בלילה לישון ואם הוא כבר ער אז הוא כבר ידאג להזכיר לנו שקבלנו חשבון טלפון ועד כמה שהוא זוכר, עדיין לא זכינו בלוטו. ויש גם את אימא שמשגעת אותנו עם טלפונים דואגים בזמנים הכי לא מתאימים, פשוט כי מאוד חשוב לה  ממש עכשיו לדעת אם נבוא לארוחה בעוד שבועיים אצל הדודה.

.

השלם גדול מסך חלקיו

נכון, אז משפחה לא בוחרים ולא תמיד זה קל לחיות במסגרת המכונה משפחה. לכל אחד מאיתנו  יש את החיים שלו, את הבעיות בעבודה או בלימודים, חברים, תחביבים, שיגעונות ותכניות ליום שישי הקרוב וזה ממש מעצבן שצריך לוותר ובכל זאת להגיע לארוחה המשפחתית. אבל עזבו הכול, למרות שלפעמים זה קשה, אני יודע, ותנסו להתמקד בדבר החשוב באמת: אותם אנשים אשר אותם אתם מכנים משפחה נותנים ומוכנים לתת לכם כ"כ הרבה – נתינה חסרת מעצורים, גבולות ומגבלות ללא כל רצון ומחשבה לקבל בחזרה. אז נצלו את יום חג זה להביע הערכה והכרה שאתם חלק ממה שמכונה משפחה. מותר ואין מה לפחד, לפחות ביום הזה, להשמיע באוזניי יקירכם את אהבתכם. אם המצב אצלכם הוא קצת יותר בעייתי במשפחה, נצלו יום זה לתקן את המצב וזכרו תמיד כי השלם גדול מסך חלקיו.

בקיצור השנה לא שוכחים, בשישי הבא-04/02/11 יום המשפחה!!!

"עספור" מול "הבורר" ראש בראש

שתיים מהיצירות הטלויזיוניות מהטובות ביותר שנעשו כאן, "הבורר", ו-"עספור". האם זהו קרב הוגן? האם זה הוא קרב נכון? ואם כן, מי פשוט טובה יותר?
*הבהרה - הקרב אינו מכיל ספויילרים

סיבוב ראשון: ליהוק

"עספור" מביאה אל המסך את אחת מן הסדרות עם הליהוק המוצלח ביותר. נכון שברגע שהסדרה עלתה לאויר, חלק מהשחקנים לא היו מוכרים,לקהל הצופים, אבל בדיעבד נוכחנו לגלות ליהוק פשוט מעולה. אני לא מצליח לדמיין רביעיה אחרת מהחבורה הנוכחית. לעומתה "הבורר", שמורכבת מלא מעט שחקנים מובילים, שיוצרים קאסט מהיוקרתיים שנראו על מסך הטלויזיה. גם פה קשה לי לדמיין מישהו אחר בתפקיד הבורר. "עספור" נשענת על שלום מיכאלשווילי ואולי אפילו דן שפירא, ומסביבם הוסיפו את עוז זהבי (שלדעת רבים הוא היום מי שמוביל את הסדרה), גיא עמיר, וחנן סביון ועוד. מנגד "הבורר" שמביאה לנו את שלומי קוריאט, יוסוף אבו-ורדא, חנה אזולאי-הספרי, יהודה לוי, ובראשם מי שנחשב כמוביל את עולם המשחק בישראל, משה אבגי. הניסיון, היוקרה, והשמות היותר מפוצצים, נותנים את הסיבוב הראשון ל: "הבורר".

סיבוב שני: קווי עלילה ותסריט

שתי הסדרות מתבססות על עולם הפשע, האלימות, ועל השילוש המוביל של סקס-סמים-וטל מוסרי. היות ויש חוקי רגולציה, היוצרים החליטו לוותר על הצלע הלא-חוקית בשילוש, והסירו את טל מוסרי. נכון, רבות הדיעות על כמה שסדרות כאלה משחיטות את הנוער, אבל אנחנו פה כי אנחנו אוהבים סדרות של סקס-סמים-וצונזר... לא ארחיב את הדיון שסדרות אלו לא מיועדות לבני נוער מההתחלה.

"עספור" מביאה את הזוית היותר קומית וכמובן היותר ענייה בצד הסוציו-אקונומי.ואילו "הבורר" מתמקדת בכסף, פשע, עוד קצת כסף, ועוד קצת פשע. קצרות השורות מלהרחיב על כל סדרה בנפרד, אז רק אומר בקצרה שאיכשהו ההווי החברתי של "עספור" מתחבר אלינו יותר הצופים. אין ספק שאחד היתרונות שלה (וגם החסרונות, הרחבה בהמשך) שהיא סדרה יומית. שתיהן כתובות בצורה יוצאת דופן, ואת החסרים שבכתיבה שלהן אנחנו ממעטים לספור (למרות שברור שקיימים כמה) ושתי הסדרות מותחות, משעשעות, ומרתקות אלפי צופים למסך.

מעבר לריספט שניתן לרשף לוי על כתיבת "הבורר", ולגיא עמיר ולחנן סביון על "עספור" (כן, מי שלא ידע, קצר וניוטון הם היוצרים של "עספור"). הקלילות, ההומור החצי מפגר-חצי שנון, והדמויות היותר "עמכות" (אשכנזים, ספרדים, גזענים, כולם מתחברים לאיציק) נותנים את הסיבוב השני ל: "עספור".

סיבוב שלישי: איכות משחק

נכון, אחרי הסיבוב הראשון, נראה שהניקוד כאן הולך אוטומטית לאבגי וחבורתו. על אבגי מיותר להרחיב, על יהודה הדיעות חלוקות, אבל עדיין הוא שם מוביל, שלומי קוריאט הפך את אבי הטחול לעבריין לגיטימי בעולם האמיתי, ואילו אני מחפש מאבטח אישי, אני שוכר את יוסוף אבו-ורדה רק בגלל המראה של עמרם הבולדוג (מי ייגע בי עם כזה מאבטח). אבל אחרי ש"עספור" גייסו את אורי גבריאל ושלום מיכאלשווילי, מאזן השחקנים טיפה משתנה, כי האיכות של "הבורר" מגיעה גם ל"עספור". על זאת אפשר להוסיף את הדבר החם ביותר היום על המסך עוז זהבי.

זהבי מוכיח שמקומו בין הגדולים של המשחק הישראלי. עניין של זמן עד שימצאו לו איזה תפקיד ב"בורר" רק כדי לצאת ידי חובה. אליו מתווספים משחק פשוט מצויין של רובי פורת-שובל, ושל אור בן-מלך שפשוט עבר מהפך מ"ילד כאפות" ב-"אלופה 3", לבין תבור, החצי עבריין חצי תיכוניסט שמשעשע את כולם. ולא נשכח את נבו קמחי שמושך את האיכות שלו מ"מעורב ירושלמי" ומציג לנו את זוטה הפשוט מצויין. אחרי מאבק ממושך בסיבוב הזה, והיתרון מהסיבוב הראשון, הסיבוב השלישי הולך ל: "הבורר".

סיבוב רביעי: "כל המסביב"

אין ספק ששתי הסדרות מעוררות באזז תקשורתי והד חברתי אדיר ביותר. פייסבוק, גיא פינס, עיתונים, אינספור סיקורים ומה לא. ההפקה של "הבורר" יותר יקרה. וכן, יותר יקר אומר בהכרח יותר איכות. לוקיישנים אמיתיים ולא קירות קרטון, צילומים יותר איכותיים, ובכלל תחושה כללית של סדרה יותר כבידה שכל פרק בה נשאר זכור לאורך זמן, נותן יתרון 1-0 במשחקון. "הבורר" לוקה בתסמונת ההמשכיות האופיינית ליצירה ישראלית, וסובלת מחוסר המשכיות נכון בעלילה בדברים הקטנים. (אפשר לתת דוגמא אחת מובהקת בסיום העונה הראשונה ובתחילת השנייה מבלי להרוס כמובן). לכן "עספור" מקבלת נקודה במשחקון הנוכחי. הסיפוק היומיומי של סדרה כמו "עספור", שמצליחה למשוך מיליוני הזמנות (זו לא טעות, מיליוני הזמנות!!) ב-V.O.D חודשים אחרי העלייה לאויר. שום סדרה לא מתקרבת לכזו הערצה, ובהמשך למשחקונים, "עספור" עולה ל: 2-1 במשחקונים, ואת הניצחון בסיבוב.

סיכום ובקרת נזקים

אם כך זהו תיקו "סנסציוני".
אז נכון, היה די ברור שקשה להשוות בין הסדרות. הן לא דומות בתוכן, בעשייה, וכמובן בעלילה. ובכל-זאת, אנחנו הצופים רק מרוויחים מזה. מיותר לציין שאני לא מכיר מישהו בחברת HOT, אבל משהו במחלקת הפקות-המקור בחברה הזו עובד, ועובד שנים רבות, בצורה הטובה ביותר. לא סתם שתי הסדרות האלה מגיעות משם.
ובנימה אופטימית זאת בקרוב מאוד "עספור" חוזרים אלינו בעונה חדשה.

שכונת הדר, סיפור הצלחה או כישלון?

בתור תושב רמת השרון שגדל בשכונת אוסישקין, בשנים האחרונות התחברתי לרובע אחר בעיר. רובע שצלח באופן מרשים את טורניר שכונות 2010, רובע שזוכר ולא שוכח את אחד מהלבבות הגדולים שצמחו בו יוני פישמן ז"ל ובעיקר רובע שידע הרבה עליות ומורדות לאורך השנים.

לאורך השנים מתמודדים תושבי שכונת הדר עם קללה לא פשוטה, הכישלונות רודפים אותם בכל התחומים בזה אחר זה. חיי הזוגיות של בוגרי השכונה מאז ומתמיד עולים על שרטון. דובר אנונימי מתוך השכונה: "הקללה מקשה על חיינו".

לאחרונה חלה תפנית משמעותית בשכונה. כמה מתושבי השכונה מעידים על מערכות יחסים מוצלחות ויש שיעידו על רגשות עזים. בנוסף לכך, כפי שכבר ציינתי הפתעה גדולה הרעישה את העיר רמת השרון לפני כחודש כאשר הנבחרת של שכונת הדר ניצחה את טורניר הכדורגל של השכונות לשנת 2010. בין לבין בוגרי השכונה לומדים במוסדות האקדמים המצליחים ביותר, יש כאלו שאף סיימו את הלימודים ועושים את הצעדים הראשונים שלהם בתעשייה. 

 היסטוריה קלה:

על השטח שבו ניצב רובע הדר ברמת השרון היו פעם פרדסים. בית הספר הראשון שנבנה בשכונה קיבל את השם "הדר" כמזכרת מריח התפוזים של פעם. בסופו של דבר, הפך השם לשמה של השכונה כולה, שהוקמה בשנות ה-70 וה-80.

הרובע, הממוקם במרכז רמת השרון, גובל ברחוב הראשי, סוקולוב. הבתים בו הם ברובם בתים משותפים, למעט בתים פרטיים מעטים ממזרח לרחוב אוסישקין ובדרום-מערב הרובע. שני הרחובות הללו הם גם למעשה המרכז המסחרי של העיר. מלבד בתי העסק, רובע הדר כולל גם את בית העלמין הישן של רמת השרון.

לפני שנתיים ניהלו תושבים בהדר מאבק נגד החלטת העירייה להקצות קרקע להרחבה של בית הכנסת בשכונה. לטענתם, ההרחבה נועדה להוסיף למבנה גם אולם אירועים וכולל, מה שנתפס אצלם כניסיון לפגוע בסטטוס-קוו החילוני-דתי באזור. בסופו של דבר הערר נדחה.

גם ברמת השרון עלו מחירי הדירות בשנה האחרונה. העלייה המקומית נובעת מהביקוש וכן מהעובדה שאין בעיר כמעט בנייה חדשה. ברובע הדר נרשמה עלייה של 10% במחירי הדירות.

לסיום, בנימה אופטימית זאת אני מאחל לכולם שבוע נהדר וחג מולד שמח

פרסומות ונהיגה בטוחה

לאחרונה ולאחר שכבר פקעה סבלנותי החלטתי לדבר על נושא שמפריע לי מאד בזמן נהיגה.

בזמן הנסיעה אני מדליק רדיו כדי לשמוע מוזיקה, דיווחי תנועה וכד'.

אבל, בשבועות האחרונים ישנה פרסומת אחת אשר מפרה את שלוותי - פרסומת ללוטו

הקריין אומר "והשבוע בלוטו" ואז נשמעת צווחת אימים, ואז הקריין ממשיך "ובדאבל לוטו" ובסוף הפרסומת נשמעת שוב צווחה.

אני נחשב לאדם יחסית שליו ורגוע, אבל מה לעשות, שבנהיגה בכבישי ישראל שכידוע לכולם מלאים בנהגים אדיבים ורגועים שמתנהגים כמו ג'נטלמנים אירופאים, הפרסומת הזו מצליחה להוציא אותי מדעתי. 

אז יש לי שני דברים לציין:

1) לכל תחנות הרדיו אשר מתחננות בפנינו לנסוע באופן רגוע על מנת לשמור על הבטיחות בדרכים - פרסומות כאלו לא עוזרות אלא רק מסלימות את מצב הרוח של הנהגים.

2) לגוף שנקרא "לוטו" - לא יכולתם למצוא פרסומת קצת יותר מקורית ויצירתית עד כדי כך שנאלצתם להסתפק בצווחה?

ההשפעה של שילוט חוצות על הבטיחות בדרכים

לשלטים הפרסומיים השפעה ישירה על הנהיגה שלנו. כמו לכל דבר שמסיח את דעתנו מהמתרחש על הכביש, דוגמת דיבור בטלפון סלולארי ואפילו החלפת תחנות ברדיו. שלטים אלו "שגונבים" את תשומת ליבנו מהפעולה העיקרית שעליה יש לתת את הדעת באותו רגע.

המטרה של השלטים היא להיות זכירים, לגרום לנו לחשוב עליהם גם כשהם נמצאים כבר מטרים רבים מאחורינו ומטרה זו סותרת לגמרי את המטרה שאמורה להיות לנו בנהיגה והיא התרכזות בכביש.

לכן, בפעם הבאה שאתם נוהגים כשלצד הדרך מוצב שילוט מסיח, נהגו לאט יותר, שמרו מרחק, אל תבצעו עקיפות מיותרות והיו ערים לכך שלא רק עליכם משפיעים השלטים הללו, אלא על כל הנהגים, דבר שעלול להוות סכנה, אם אינכם נוהגים במשנה זהירות. על גודל וסגנון השלטים אין לכם שליטה, אבל על הנהיגה שלכם בסביבתם יש לכם, לכן קחו אחריות על הבטיחות שלכם בכביש. 

שיהיה שבוע רגוע ושקט לכולם!!


תזכורת פרסומית לחשיבות של חגורות בטיחות